בושם הוא שם כולל לנוזל, קרם או שמן המפיץ ריח, מופק בדרך כלל מצמחים ומפיץ ריח הנחשב לנעים. בושם הוא מוצר אופנתי ויקר, ויש הנוהגים להתיזו על גופם כחלק מתהליך התקשטות. כמו כן נהוג להתיזו באוויר או על בגדים, שטיחים ווילונות, בעיקר כמשקל נגד לריחות לא נעימים.
היסטוריה
ההיסטוריה של הבשמים, עתיקה כדברי ימי האדם. הבשמים הראשונים, הופקו משרף עצים וריחם היה כה עז, עד כי הקדמונים השתמשו בהם להרחקת יתושים, פרעושים ושאר מיני חרקים. בשמים אחרים הופקו מצוף ומפרחים. בושם סייע לאנשים לעבוד את האלים, להתרפא, לעשות אהבה, ואף כהכנה למוות.
ייצור בשמים, בעיקר כקטורת, החל במסופוטמיה ובמצרים. לאחר מכן יוצרו בשמים על ידי הפרסים, הרומאים, תושבי עמק האינדוס וארצות נוספות במזרח אסיה. המצרים הקדמונים השתמשו בבשמים ומשחות ריחניות דומיננטיות מטעמי דת ומרחו בהם את מתיהם, על מנת שהגעתם לעולם הבא תתקבל בברכה. בתנ"ך מוזכרים בשמים שהופקו ממור ולבונה,
בעין גדי התגלתה בחפירות ארכאולוגיות מעבדת בשמים צמודה אל שרידי בית כנסת עתיק מהמאה ה-6 לספירה. ריחות מוכרים יותר נוצרו בתקופה הרומית וכונו לראשונה: פרפיום .
במאה ה- 17 השתמשו בבשמים להרחקת ריחות בלתי נעימים בבתים. גברים ונשים נהגו להסתיר בשיפולי בגדיהם שקיות קטנות מבושמות והרופאים בתקופה זאת טענו שהבשמים מרחיקים מחלות מבני אדם. מלכי צרפת במאה ה-18 נחשבו לצרכני בשמים באופן לא מבוקר. על המלכה מרי אנטואנט סופר שאי אפשר היה להתקרב לחדריה, מבלי שתיעצר הנשימה מהריח הכבד.
פרפיום
מקור השם הוא בצירוף שתי המילים הלטיניות: פר=דרך, פיום=עשן, כלומר דרך העשן, מכיוון שהשבטים הקדמונים נהגו להעביר מסרים בעזרת אש, קטורת ועשן וגם לצורך יצירת קשרים עם הכוחות העליונים. גרסה נוספת למקור השם טוענת כי המושג, דרך עשן, מקורו בשיטות עתיקות בהם נהגו להפיק בשמים. בהמשך, תעשיית הבישום המודרנית אימצה את השם הלטיני הקדום משום שניחוח מבטא אף הוא, ללא מילים, סוג של העברת מסרים אל הסביבה.
הבשמים מחולקים למספר סוגים ודרך הפקתם, משפיעה על משך השהות על עור הגוף:
- פרפיום - מכיל 100 אחוז תמציות בושם טהורות המכוהלות ב-96 אחוז אלכוהול, מה שמעניק לבושם ריכוז סופי של 20-40 אחוז.
- או דה פרפיום - מכונה לפעמים גם פרפיום דה טואלט. מכיל 100 אחוז תמציות בושם המכוהלות ב-86 אחוז אלכוהול, מה שמעניק לבושם ריכוז סופי של 10-20 אחוז.
- או דה טואלט - מכיל 100 אחוז תמציות בושם טהורות, המכוהלות ב-80 אחוז אלכוהול, מה שמעניק לבושם ריכוז סופי של 5-10 אחוז.
- או דה קולון - מכיל 100 אחוז תמציות המכוהלות ב-60 אחוז אלכוהול, מה שמעניק למי קולון ריכוז סופי של 2-3 אחוז.
בדומה לפירמידה בושם מורכב משלוש שכבות: תווים עליונים, תווים מרכזיים ותווים בסיסיים.
התווים העליונים, המכונים גם תווי ראש, מתנדפים תוך 20 דקות מרגע ההתזה, בדרך כלל ריחות קלילים המופקים מפרי הדר. התווים המרכזיים, המכונים לב הבושם, מתפתחים עם הזמן והם יאפיינו, יגדירו את משפחת הבושם, עמידים במשך שעתיים עד ארבע שעות. התווים הבסיסיים, המכונים נשמת הבושם, העשירים העמידים ביותר ומעניקים לבושם את העומק. בדרך כלל מתבלינים, פטריות, טחב ועוד. עמידים לאורך שעות.
כיום
בשמים מופקים ממגוון מקורות, ביניהם: שרף עץ, שמנים אתריים, בלוטות (למשל של איילי מושק).
קבוצות בשמים
כאשר בַּשָׂם או בשפה המקצועית - “Nose” (באנגלית: אף), מפיק בושם חדש, הוא משתמש בקבוצות ובתתי הקבוצות הבאות על פי טעמו:
אזכורים בתנ"ך
בשמים מוזכרים בתנ"ך. למשל, בפסוק: "נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם, כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם, כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים" (שיר השירים, ד', י"ד).
- לבונה יובאה מחצי האי ערב, היא אחד ממרכיבי הקטורת שהובערה בבית המקדש
- אהלות היה שרף שיובא מהמזרח הרחוק.
ראו גם
- פופורי
הערות שוליים
- ^ הד לאותה תקופה ניתן למצוא בספר "הבושם" מאת פטריק זיסקינד.
בושם
שיער
בושם